מאת עו"ד יונית שניידר-זוהר ועו"ד דן זוהר
התיקים המרתקים ביותר ולמרבה הצער אלו שגם חוזרים על עצמם לא מעט, אלו התיקים בהם עולה טענת הזיוף. טענה זאת אינה "עוד טענה" אלא עסקינן בטענה רבת משקל בעלת היבטים אזרחיים וגם פליליים ולא פעם היא מקבלת את "הבמה המרכזית" בתיק. הזיופים יכולים לעיתים להיות בעניין פעוט, אך לעיתים הם יכולים גם לגרום לנזקים של מיליונים ככל שעסקינן במסמכים בנקאיים או כאלה הנוגעים למקרקעין.
כאשר מתגלה מעשה זיוף, במחלוקת שבין זייפן לבין קורבן ניתן לעיתים למנוע את הנזק. למרבה הצער, לעיתים בית המשפט נדרש להכריע בטענת זיוף בין שני קורבנות, שאחד מהם יישא במלוא הנזק, לאחר שהזייפן כבר יצא מהתמונה.
לדוגמה: סכסוך בין אדם שרכש מקרקעין ממתחזה על סמך מסמך מזויף, (כגון ת.ז מזויפת), לבין הבעלים האמיתי שמעולם לא מכר את המקרקעין.
דרכי הזיוף:
מעשה זיוף יכול להתבצע בשלוש דרכים, כדלקמן:
- זיוף המסמך במלואו– מדובר במסמך שכולו מתחילתו עד סופו מזויף על מנת להשיג דבר מה באופן פסול. לדוגמה: זיוף תואר אקדמי על מנת לזכות במשרה או תוספת שכר.
- חתימה על גבי המסמך– זיוף יכול להיות גם בהטבעת חתימה לא אותנטית על המסמך. לדוגמה: למשרדנו הגיע בשנת 2022 לקוח שטען כי נמכרו אדמות אביו המנוח ז"ל ללא הרשאתו. מבדיקתנו עלה כי הרישומים בטאבו בוצעו על בסיס יפוי כח בלתי חוזר משנת 2006 עליו חתום לכאורה אביו המנוח של לקוחנו וייפוי כוח זה אפשר לכאורה את מכר המקרקעין. בייפוי כוח סטנדרטי רשומים עשרות רבות ואולי אף למעלה ממאה גופים ורשויות שונות בהם לעורך סמכות לפעול כמייצג. אנו בחנו את יפוי הכח וזיהנו כי אחד הגופים לפי יפוי הכח בהם עורך הדין מורשה לפעול הוא "רשות מקרקעי ישראל". ברגע שזיהנו זאת, הודענו ללקוח שניצחנו את התיק והוא יכול להיות שקט ורגוע. הסיבה הייתה שרשות מקרקעי ישראל נוסדה רק בשנת 2013 ועד לאותה שנה נקרא הגוף שהוחלף על ידה "מינהל מקרקעי ישראל". הנה כי כן, טעות של מילה אחת במסמך של מאות מילים הסגיר את הזייפן וסיים את התיק לטובת לקוחנו.3. ביצוע שינוי במסמך– במקרה זה מדובר על ביצוע שינוי במסמך אמיתי באופן שמשנה את מהותו.
לדוגמה: משרדנו ייצג אדם שבינו לבין השותף שלו פרץ סכסוך עסקי, שהוביל לכך שהשותף הגיש תביעת סרק. לאחר זמן מה הזמין השותף את הלקוח של משרדנו לפגישה בבית קפה ושכנע אותו לסיים את התיק בפשרה ללא תשלום דבר עליו בירך הלקוח שלנו. הצדדים ערכו בבית הקפה הסכם שנכתב בכתב יד על ידי השותף ובו רשמו מספר סעיפים סטנדרטים, כגון: "אף צד לא מודה בטענות", "כל צד נושא בהוצאותיו", "החזר אגרה" ו"בקשה לאישור ההסכם בבימ"ש". הלקוח שמח וטוב לב עזב את הפגישה לאחר שידע כי חתם על מחיקת התביעה כנגדו והוא משאיר את הסיפור מאחוריו. עוד הובטח ללקוח על ידי השותף כי מסמך זה יוגש לבית המשפט ויועבר לו העתק בהמשך.דא עקא, שבין סעיף 2 לסעיף 3 להסכם הפשרה נותר רווח ואותו שותף ערמומי הוסיף משפט שבו נרשם כי הלקוח ישלם סך של 100,000 ₪ לאותו שותף בתוך 30 יום. ההסכם המזויף הוגש לבית המשפט וכב' בית המשפט אישר אותו ונתן לו תוקף של פסק דין. כמו כן, הלקוח שלא ידע על ההסכם שהפך לפסק דין, ממילא לא שילם דבר ואותו שותף פתח כנגדו תיק הוצל"פ ובד בבד עם פתיחת תיק ההוצל"פ ביקש הטלת עיקולים. משרדנו נכנס לעבוד במצב בלתי אפשרי זה לפיו הוטלו עיקולים על הלקוח לפי פס"ד חלוט המאשר הסכם עם חתימות אמיתיות שכתוב בכתב יד אמיתי של השותף. למרות זאת פרשה זאת הסתיימה בסופו של יום בביטול אותו פסק דין המאשר את הסכם הפשרה המזויף, שכן העבריין תמיד משאיר אחריו עקבות.
זיוף עצמי:
לעיתים מתעוררת שאלה בדבר אמיתות חתימה על ערבויות או שטרי חוב או הסכמים או שיקים, כאשר חלק מהחותמים משנים במודע את חתימתם הרגילה על מנת שיוכלו להתכחש לה בעתיד ולטעון כי החתימה המזויפת. אכן הדבר מעורר קושי מאחר ואין דמיון בין החתימה הסטנדרטית לבין החתימה שבמחלוקת ולכאורה קל להיתפס לדעה כי החתימה מזויפת. בהקשר זה יש לזכור כי תופעת ה"זיוף העצמי" מצויה בעיקר במסמכים שלחותם לכאורה אין אינטרס לחתום עליהם או שהוא נלחץ לחתום עליהם. עם זאת, בזיוף עצמי, הסימנים הבולטים בכתב היד מוסווים לעין בעוד הסימנים התת מודעים נותרים בכתב היד. כאן נדרש למומחה, אשר יכול בהשוואת חתימות וכתב יד לאבחן אם החתימה היא זיוף של ממש או זיוף עצמי. כמובן גם שניתן להוכיח "זיוף עצמי" בדרכי הוכחה אחרות להוכחת אמיתות מסמכים.
דמיון מוחלט בין חתימות מעיד על זיוף:
לעיתים בעיון חטוף אנו רואים כי חתימות על מסמכים שונים הן דומות והדבר מניח את דעתנו. אולם יש לזכור כי דמיון מוחלט אינו מעיד על אמיתות החתימה אלא דווקא על זיוף בשיטת "העתק הדבק". יש להיות מודעים לתופעה ולפיכך כאשר עולה חשש לזיוף כאמור יש לבצע בדיקה יסודית של המסמך המקורי. מהניסיון של משרדנו עולה, כי לעיתים לזייפן לא זמינות דוגמאות רבות של מסמכים מהן ניתן ליטול את דוגמת החתימה המזויפת בשיטת "העתק הדבק", לעיתים החתימה המועתקת היא חתימה שמקורה מאחד המסמכים בתיק או חתימה הקיימת באותו מאגר מידע ממנו הגיע כביכול המסמך שבמחלוקת.
סוגיית נטל ההוכחה בטענת זיוף:
באופן רגיל מי שמגיש תביעה חייב להוכיח אותה, ובמילים אחרות על התובע נטל ההוכחה ובהיעדר הוכחות תידחה תביעתו. ואולם, כאשר נטענת טענת זיוף על ידי התובע במסגרת ההליך המשפטי הדבר קצת שונה. ונבהיר כאשר אדם טוען לזיוף חתימתו עובר הנטל לצד שכנגד להוכיח את אמיתות החתימה, ואם התובע הוא זה שטוען לזיוף כי אז על הנתבע מוטלת החובה להוכיח את אמיתות החתימה. נטל ההוכחה בטענת זיוף חוזר לתובע כאשר שני הצדדים למשפט אינם צדדים ישירים לחוזה או אז חוזר נטל ההוכחה לאדם הטוען לזיוף.
בעניין זה נקבע בפסיקה כי הנטל להוכיח שחוזה איננו אותנטי, שעה ששני הצדדים למשפט אינם צדדים ישירים לחוזה- הוא על הטוען לזיוף (ראו ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון, בפסקאות 16-15 (11.4.2013) (להלן: עניין בר נוי); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, בפסקה 14 (18.4.2012) (להלן: עניין מישאלי)). זאת בניגוד למצב שבו אדם מתכחש לחתימתו שלו על מסמך – שאז שומה על הצד שכנגד להוכיח את אמיתותו (ראו ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הורוביץ, בפסקה 6 (15.3.2011) (להלן: עניין הורוביץ); ע"א 2032/06 האגי נ' זיאן, בפסקה 41 (1.2.2009); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993) (להלן: עניין רחמים)).
יפים לענייננו דברי השופטת א' פרוקצ'יה: "בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר ניקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת" (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, בפסקה 31 (3.2.2011); וראו גם עניין בר נוי, בפסקה 15; עניין מישאלי, בפסקה 14).
הוכחת זיוף הלכה למעשה:
קיימות ארבע דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני:
- באמצעות עדות ישירה- היינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.
לדוגמה: לא פעם עורכי דין נדרשים לאמת חתימה. עדותו של עו"ד המאשר כי החתימה בוצעה לפניו או לחלופין מכחישה את החתימה בפניו עשויה להיות בעלת משקל. - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית- תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן. לשם כך ממנים בעלי הדין ולעיתים גם בתי המשפט מומחים להשוואת כתב יד.
- הוכחה על ידי עדות– ניתן להוכיח אמיתות חתימה על ידי עדות של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.
המכנה המשותף לשלושת דרכי הוכחה הראשונות הנ"ל הוא קיומם של אלמנטים ראייתים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. כן ראה, ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג(1) 715, 724-725 (1979)) .
- הוכחה על ידי ראיות לא ישירות– ניתן להצביע על מכלול של ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, אשר מכוח משקלן המצטבר יעבור נטל הבאת הראיות אל הצד שכנגד להביא ראיות שיסבירו, או יפריכו את הראיות הנסיבתיות שהובאו לחובתם (ראה: ע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289, 327-328 (1999); ת"א (מחוזי – חי') 162/02 פדלון נ' מנשירוב, [פורסם בנבו] תק-מח 2005(3) 6404).
לדוגמה: ככל שעלה בידי בעל הדין הטוען לזיוף להקליט בחשאי את הזייפן ומאותה הקלטה עולות אינדיקציות לזיוף המסמך בין במפורש ובין במשתמע תהא זאת ראיה טובה להוכחת מעשה הזיוף.
- השוואת כתבי יד וחתימות- לא פעם הדרך היחידה להוכחת זיוף היא באמצעות בדיקת מומחה. מומחה יכול להיות גרפולוג משפטי שעוסק בהשוואת כתבי יד וחתימות, בין היתר על ידי בדיקה של תכונות הכתב השונות תוך הסתייעות במיקרוסקופ, כדון שטף הכתיבה, לחץ הכתיבה וכיוצ"ב. ויובהר, מדובר בבדיקה טכנית גרידא וללא כל קשר לקווים אישיותיים של הכותב.
קיימים מומחים לבדיקת מסמכים
כמו כן קיימים מומחים לבדיקת מסמכים וזה מדע שהוא כבר שונה ועוסק בבדיקות כימיות שונות המאפשרות את בדיקת גיל המסמך וכיוצ"ב.
ביחס לעבודת המומחה לבדיקת כתב יד נקבע ע"י כב' השופט שמגר בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' רחמים ואח': "בסוגיה זו הלכה היא מלפנינו, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים "ידע והתמצאות מדעיים או טכניים" (ד"נ 20/85 בחרי ואח' נ' פלדון ואח', פ"ד לט (4) 463, בעמ' 465), ובהם עדות גרפולוג המומחה לניתוח כתבי-יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש…" (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (2) 107 , בעמ' 112), ולכן מותר – ולעתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות-דעתו של גרפולוג על-מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות-דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות-דעת זו עם שאר הראיות שבתיק (ראה ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג (1) 715, בעמ' 719). בית המשפט הוא גם זה המחליט אם – בנסיבות העניין – חיוני לשמוע עדות מומחה, שהרי אין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו (ד"נ 20/85 הנ"ל, בעמ' 465; ע"א 86/58 פהום נ' רוזפלד, פ"ד יג 477, בעמ' 478), ובית המשפט רשאי להשוות בין החתימות בעצמו."
משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שיאמץ את ממצאי המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2) 532, סעיף 4 לפסק הדין; ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569). עם זאת במשרדנו גם היינו עדים למקרים שבהם בית המשפט החליט לפסוק בניגוד לחוו"ד מומחה שמונה על ידי בית המשפט עצמו, לאחר שסיפקנו לכב' בית המשפט שורה של ראיות אחרות שהעידו על אמיתות המסמך שבמחלוקת.
המאמר נכתב על ידי עו"ד יונית שניידר-זוהר ועו"ד דן זוהר.
המאמר מהווה מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי בכל מקרה קונקרטי.
